בקשה של עו"ד שחר בן מאיר (להלן-
"המפרק") מפרקה של חברת צ.א.מ.א הובלת דלק בע"מ (להלן-
"צאמא" או
"החברה" או
"החברה בפירוק"), בהתאם לסעיפים 373- 374 בפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג- 1983 (להלן-
"הפקודה"), לחייב את עו"ד אליעד שחם (להלן-
"המשיב"), לשלם לקופת הפירוק סך של 900,000 ש"ח.
התשתית העובדתית, שנתבררה בבית המשפט, והמשמשת רקע לבקשה זו הינה כלדקמן:
כנגד החברה ניתן צו פירוק ביום 6.4.08.
החברה עסקה בעסקי דלק, ובין היתר הייתה, ביחד עם אחרים, הבעלים של מקרקעין בכרמיאל, עליהם נמצאת תחנת דלק, וזאת באמצעות החזקת מניות בחברה בשם ע.ב תבור יזמות (2001) בע"מ, שהינה איגוד מקרקעין אשר בבעלותו הנכס בכרמיאל.
את עסקי הדלק, באמצעות החברה, כמו גם עסקים אחרים בתחום הדלק, ניהל בעבר אחד ישעיהו (שייקה) איבי (להלן-
"שייקה"), אשר עזב את הארץ, ככל הנראה, מאימת נושיו.
למרות שעזב את הארץ, כאמור, המשיך שייקה, ממקום מושבו, להפעיל את עסקי הדלק שהותיר בישראל, באמצעות שניים: האחד, מר איתן מוטעי (להלן-
"מוטעי"), והשני, בנו אסף איבי (להלן-
"איבי"), אשר היה בעל השליטה בחברה, באמצעות החזקת מניות בחברת אפיקי אנרגיה בע"מ, אשר הייתה בעלת המניות היחידה בחברה שבפירוק, וכן שימש כמנהל יחיד של החברה בפירוק החל מיום 10.8.06.
באופן פורמאלי, אם כן, השליטה בחברה הייתה בידי איבי, אף כי נתברר כי עסקיה נוהלו, ב"שלט רחוק", על ידי שייקה, ועל ידי נציגו- מנהל עסקיו, מוטעי, אשר, ראוי להוסיף, כי בזמנים הרלוונטיים לבקשה זו היה נתון בהליכי פשיטת רגל, וכנראה מטעם זה לא היה לו כל מעמד פורמאלי בחברה, אף כי ניהל את עסקיה בפועל.
ביום 28.2.07 מכרה החברה בפירוק את זכויותיה, קרי את חלקה בחברה ע.ב. תבור הנ"ל, לחברה אחרת בשם "מ.א.ג. תבור (2001) בע"מ" (להלן-
"הרוכשת"), תמורת סך של 1,130,000 ש"ח.
המשיב, שהיה אחד מעורכי הדין, שאת שירותיהם קיבלה החברה מעת לעת, נתבקש על ידי החברה לייצגה בעסקת מכירה זו, בעוד שהרוכשת יוצגה על ידי עו"ד חיים גורן, שהיה אף מבעליה של הרוכשת.
על פי עדותו של עו"ד גורן, את המשא ומתן בקשר עם רכישת המקרקעין, ניהל אל מול מוטעי ואיבי, וזה האחרון אף חתם על ההסכם בשם החברה.
בהתאם להוראות ההסכם, סכום המכירה היה אמור להיות מופקד אצל המשיב בנאמנות, וזה היה אמור להעבירו אל החברה שבפירוק, בהתקיים התנאים המנויים בהסכם, וביניהם, העברת המניות בחברה בעלת המקרקעין לידי הרוכשת.
ביום 1.3.07 בוצעה אכן העברת המניות הנ"ל, וביום 11.3.07 הועברה התמורה בגין העסקה, באמצעות המחאה על הסך של 1,125,000 ש"ח, אשר נמשכה לפקודת המשיב כנאמן. התמורה אשר הייתה מגעת לחברה, בגין העסקה הנ"ל, לאחר תשלומי מיסים, עמדה על סך של 900,000 ש"ח.
באותו היום, דהיינו 11.3.07, הגיעו אל משרדו של המשיב יחדיו מוטעי ואיבי, ובידם ההמחאה על הסך הנ"ל. על פי בקשתם של הללו, ומשבשלו התנאים לכך על פי ההסכם, שיחרר המשיב מתוך כספי הנאמנות סך של 900,000 ש"ח.
המשיב נתבקש על ידי השניים, כי הסך הנ"ל יימסר לידם בחמש המחאות, ללא נקיבת שם המוטב, כאשר כל המחאה נקובה בסכום אשר נמסר לו על ידם.
המשיב עשה כפי שנתבקש, ומסר לאלו את השיקים כאמור לעיל, ואיבי אף חתם, בצירוף חותמת החברה, בשולי צילום השיקים, לראייה כי נמסרו לידיו.
נתברר, כי בסופו של יום, השיקים הללו לא הופקדו בחשבונות החברה, אלא בחשבונות אחרים, על פי הוראותיו של שייקה, כאשר 4 שיקים בסכום כולל של 600,000 ש"ח הופקדו בחשבונות בשליטתו של שייקה, ושיק נוסף על סך של 300,000 ש"ח נעשה לפקודת חברה אחרת, ככל הנראה לשם החזר פיקדון ששילמה החברה הנ"ל, על חשבון רכישת המקרקעין בגין עסקה אשר לא נתממשה.
משנתמנה עו"ד בן מאיר כמפרק החברה, ומשהחל לחקור בעסקיה, נתבררה לו העובדה כי כספי מכירת המקרקעין, נשוא בקשה זו, לא הגיעו לחשבון החברה, ולפיכך ביצע הוא חקירה מקפת בעניין זה, במהלכה חקר את כל המעורבים, לרבות מוטעי, איבי והמשיב.
בדיקתו וחקירותיו של המפרק הביאוהו למסקנה, כי המשיב תיפקד בחברה כנושא משרה בה, וככזה נתן ידו להברחת כספי החברה לחשבונות פרטיים, לפיכך הגיש את הבקשה נשוא החלטתי זו, וזאת בהתאם לסעיפים 373- 374 בפקודת החברות, במסגרתה עתר לכך כי המשיב יחויב לשלם לקופת הפירוק את כל הסכום אשר נגרע ממנה בגין מעשיו, דהיינו סך של 900,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
המשיב הגיש בקשה לסילוק על הסף של הבקשה שהוגשה נגדו כאמור, במסגרתה טען טענות אחדות, ובהן הטענה כי הוא איננו, ומעולם אף לא היה, נושא משרה בחברה, כפי שהמפרק ביקש להציגו, ומעולם לא היה מעורב באופן פעיל בניהולה של החברה, אלא פעל כעורך דין לכל עניין ודבר.